אם אשה מוזהרת על השחתת זרעה.
שאלה: אחד שבא להזדווג עם אשתו בליל שבת, והואיל והיה הנר עדיין דולק, ורוצה להזדווג עמה אחר כבוי הנר והיא שוכבת בצידו על המיטה ומתחבקים זע"ז בקירוב בשר, ומעשה געגועין גרם לה שפלטה זרע שלה לחוץ, שהזריעה היא קודם ששמש עמה בהכנסת האבר, ובא לשאול אם יש איסור השחתת זרע באשה, ואם עבד האיש איסור בגרמתו זאת או לאו. יורנו ושכמ"ה.
תשובה: הרמב"ם ז"ל בה' איסורי ביאה פ' כ"א ה' ח' פסק נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה ארץ מצרים הוא שהוזהרנו עליו, שנאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אמרו חכמים מה היו עושין, איש נושא איש, ואשה נושאת אשה וכו'
והרמב"ם ז"ל לא איירי אלא בדין דנקט בתורת כוהנים שהם עושים כמעשה ארץ מצרים דהיינו שעושין כן בקביעות ותמידות דדמי למעשה ארץ מצרים, ומשום חוקות ארץ מצרים הוא דאסור, ולאו משום השחתת זרע, וכן מרן מהרי"ק ז"ל בש"ע נמשך אחר דברי הרמב"ם בזה בש"ע אה"ע סי' כ' שג"כ אוסר משום דהוי כמעשה ארץ מצרים וזה מוכרח שכן מבואר הטעם בדבריהם ולא אמרו משום השחתת זרע לבטלה אשר מבואר איסורו בהרמב"ם שם פרק הנז' הלכה ט' ובש"ע.
א"כ מוכח מכל הנז' דאין בהטלת זרע האשה לחוץ איסור השחתה דאין איסור זה אלא רק בזרע האיש והכי נמי מסתברא דיש לחלק בזה בין איש לאשה.
וכן מוכח נמי עוד מדברי הרמב"ם שם ה"ט אשתו של אדם מותרת לו לפיכך כל מה שהאדם רוצה לעשות באשתו עושה בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה ובלבד שלא יוציא ש"ז לבטלה וכו' נמצא דלא קפדינן אלא על ש"ז דידיה ולא על דידה דהא כפי הטבע הוא שגם האשה לפעמים מטלת זרע שלה על ידי געגועין של חיבוק ונישוק שיעשה לה בעלה, וכמו האי עובדא דשאלה הנז' דהכי הוה עובדה שהיא הטילה זרע מחמת זה והאיש לא הטיל וא"כ אמאי לא אמר הרמב"ם ובלבד שלא יוציאו ש"ז לבטלה דהוה קאי אתרוייהו אלא ודאי אין דין השחתת זרע לבטלה נוהג באשה אלא רק באיש.
מיהו מצינו לרבינו האר"י זצ"ל בשער הכונות כ"י בדרושי הלילה דרוש ז' וז"ל ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שז"ל להיותו בלא אשה כך האשה בוראה מזיקין בלא האיש וזה נרמז בפסוק לא תאונה אליך רעה. רצה לומר לא תאונה אליך שאתה זכר הרעה שהיא לילית אשת זנונים ונגע לא יקרב באהלך רצה לומר נגע שהוא ס"מ דכורא לא יקרב באהלך שהיא אשתך כמ"ש שובו לכם לאהליכם עכ"ד ע"ש משמע שיש בזה איסור שיצא נזק מזה מיהו ודאי גם לדברי רבינו האר"י זצ"ל הנז' לא יש בזה פגם בקדושה כמו שיש בשל איש והראיה שלא אמר רבינו זלה"ה תיקון של זה לנשים בתעניות וכיוצא כאשר נתן תיקון לאנשים לאיסור קרי ושז"ל כי אעפ"י שאמר שיברא מזה מזיקין עכ"ז אינו מגיע פגם בקדושה ותיקון הנזק של בריאת המזיקין הנעשה מזה הוא יהיה ע"י ק"ש שעל המטה שאז מתים מזיקים אלו וכמ"ש רבינו שם וזה ברור שלא יהיה מזה פגם.
גם עוד י"ל שגם בבריאת המזיקין דקאמר רבינו זלה"ה היינו דוקא אם תעשה האשה השחתת זרעה על ידי הרהורים רעים או על ידי חיכוך בפועל כמו הך דנשים המסוללות דהיא מתכוונת להטיל זרעה דאז בזה מתערב פלוני ושולט שם משא"כ בנידון השאלה דהיה זה ע"י חבוקין וגעגועין של בעלה שהוא בהיתר ולא נתכוונה להטיל זרעה בחוץ ח"ו ולא ניחא לה בהכי ולא אסקא על דעתה בזה אין כאן תערובת פלוני ולא יברא מזה מזיקין גם לדברי רבינו ז"ל.
(שו"ת תורה לשמה – סימן תק"ד)
- אמר להו רב חסדא לבנתיה: נקיט מרגניתא בחדא ידיה, וכורא בחדא ידיה. (כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש, ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום.)
- מרגניתא – אחוי להו, (הדדין המציאו לו, שתתרבה תאותו, ומקום תשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער, הדר אחוי ליה.)
- וכורא לא אחוי להו, (לשון כור צורפין (שבת עח, א) לשון אחר: בור, לשון בור שוחה.) עד דמיצטערן, והדר אחוי להו.
(תלמוד בבלי – מסכת שבת דף קמ עמוד ב)
"אבוה דשמואל לא שביק להו לבנתיה דנפקי בחוטין ולא שביק להו גניאן גבי הדדי (לישן זו אצל זו בעודן בתולות) כי היכי דלא לילפן גופא נוכראה" (ויתאוו לשכב עם איש)
(תלמוד בבלי – מסכת שבת דף סה עמוד ב)
לסיכום, אוננות נשים: מותר (ויש המחמירים ואוסרים)
