"לא ישמש בתחילת הלילה ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבוא לחשוב באשה אחרת אל אבל אמצע הלילה" (שו"ע או"ח סי' ר"מ ס"ז)
אמצע הלילה הכוונה לשליש השני של הלילה – המשמרת השניה (מסכת כלה)
אם אינו חושש שיחשוב בנשים אחרות אין צריך להמתין לאמצע הלילה. (מג"א בשם מהרש"ל)
ע"פ הזוה"ק יש עניין גדול דווקא בחצות לילה (מג"א סי' רמ סק"ב)
"ואם רואה שיצרו מתגבר עליו ובא לידי הרהורים ויכול לבוא לידי טומאה על ידי זה לא יחמיר בזה". (משנ"ב בשם האחרונים)
לא אם פוגע בברצון שניהם ובשמחתם. (ר' אליעזר פאפו בפלא יועץ ערך זיווג ובאורות אילים דף י"ז)
לא אם יגרום ביטול תורה. (פסת"ש הערה 48)
לא על חשבון שעות שינה. (אורוחות רבינו ח"א עמוד צ"א)
"אלא הדבר ברור שאין זה אלא חסידות גדולה, וכן עמא דבר, ותמיהא על הרבנים הפוסקים הטור והשולחן ערוך שעירבו מילי דחסידותא עם דברים שמעיקר הדין"
(רבי רפאל בירודוגו – תורות אמת אבה"ע סי' כ"ה)
"אמר רבי יוחנן אסור לאדם שישמש מיטתו ביום. מאי קרא שנאמר (איוב ג ג) יאבד יום איולד בו והלילה אמר הורה גבר, לילה ניתן להריון ויום לא ניתן להריון.
ריש לקיש אמר מהכא (משלי יט טז) בוזה דרכיו ימות. והמשמש ביום בא לידי בזיון שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.
אמר רב חסדא אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום, שנאמר ואהבת לרעך כמוך מאי משמע? אביי אמר שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.
אמר רב הונא ישראל קדושים הם ואינם משמשין מיטותיהן ביום. דכתיב בוזה דרכיו ימות דבעי צניעותא שלא יסתכלו.
אמר רבא ואם היה בית אפל מותר. ותלמיד חכם דידע לאצטנועי נפשיה שהוא צנוע ולא יסתכל מאפיל בטליתו ומשמש"
(נדה טז:)
"תנו רבנן: שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית: מצלת מן החמה, ומן הצנה, ומן הזיקין, ומן המזיקין, ומחכימת פתי, וזוכה בדין, ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ונזקק לאשתו, ואינו מתאוה לאשה אחרת"
נזקק לאשתו – אם בעל הרהורים הוא, ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת – תובע לאשתו, ובצאתו לשוק ורואה נשים – אינו מתאוה להן.
(תלמוד בבלי – מסכת בבא מציעא דף קז עמוד ב)
חומא (זה שמה) דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא, אמרה ליה: פסוק לי מזוני, פסק לה. פסוק לי חמרא, א"ל: ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא, אמרה ליה: חיי דמר, דהוי משקי ליה בשופרזי (גביעים ארוכים) כי האי.
בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא, נפל נהורא בבי דינא. קם רבא על לביתיה, תבעה לבת רב חסדא (תבע את אשתו לתשמיש). אמרה ליה בת רב חסדא: מאן הוי האידנא בבי דינא? אמר לה: חומא דביתהו דאביי. נפקא אבתרה, מחתא לה בקולפי דשידא (במנעול של ארגז.)
עד דאפקה לה מכולי מחוזא, אמרה לה: קטלת ליך תלתא (שכבר ניסת לג' ומתו) ואתת למיקטל אחרינא? (שבאת להראות יופיך שיקפוץ איש עליך.)
(תלמוד בבלי – מסכת כתובות דף סה עמוד א)
"אף על פי שאסור לאדם לשמש מיטתו אלא בלילה, כל שרואה עצמו מצד טבעו נאנס בשינה בלילה ואי אפשר לו לרצות או שהיא מצד טבעה נאנסת בשינה בלילה ואינה מתרצית – מותר לו לשמש מיטתו ביום בהצנע על הדרכים שהזכרנו, כדי שיהו ביאותיו בריצוי ובחיבה ולא דרך דריסה וטירוף".
מאירי (נידה יז א)
לסיכום, תשמיש ביום: מותר (בהצנע)
